החלטה בתיק בר"ע 50838-01-13

סגן הנשיאה, השופט יגאל  פליטמן

1.     לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (השופט צבי פרנקל; ב"ל 23189-08-12), בו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 23.4.12 (להלן- הוועדה).

2.     בישיבתה הוועדה הקשיבה לתלונות המבקש ובא כוחו. הוועדה ערכה למבקש בדיקה קלינית מקיפה ועיינה במסמכים רפואיים בעניינו של המבקש. הוועדה קיבלה את ערר המבקש וקבעה כי נכותו, מבחינת עמוד שדרה מותני, הינה בשיעור 10% לפי סעיף ליקוי 37(7)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז - 1956 (להלן - התקנות), ומכך יש לנכות נכות בשיעור 10% לפי אותו סעיף ליקוי. זאת, בגין עבר רפואי משמעותי, הכולל תלונות בהפרעה בתפקוד מיני, והטלת שתן, כאבי גב ממושכים ובלטי דיסק במספר גבהים שקדמו לתאונה הנדונה, שלדעת הוועדה מתאימים לנכות בשיעור 10%, גם אם אין רישום על הגבלת תנועות בעבר. מבחינת עמוד שדרה צווארי, קבעה הוועדה למבקש נכות בשיעור 10% לפי סעיף ליקוי 37(5)(א), בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה צווארי. מבחינת נוירולוגית, בגין החולשה הקלה בשרירי כתף ימין, קבעה הוועדה למבקש נכות בשיעור 5% לפי סעיף ליקוי 31(6)(א)(1-2) מותאם. בשל הבעיה בירך ימין נקבעה למבקש נכות בשיעור 5% לפי סעיף ליקוי 32(6)(א)(1) במחציתו. הוועדה עיינה באישור הרפואי מטעם ד"ר ששון, מיום 1.4.12 ולא קיבלה האמור בו, לאור הפער בין ממצאי הבדיקה הקלינית שערכה לבין ממצאי בדיקת ד"ר ששון. הוועדה סברה כי אין מקום להפעלת תקנה 15 לתקנות. משהמבקש ממשיך בעבודתו ובמקצועו כחשמלאי, ללא פגיעה בהכנסתו. המבקש הגיש ערעור לבית הדין האזורי על החלטת הוועדה.

3.     בית הדין האזורי פסק כי לא נמצא פגם משפטי בהחלטת הוועדה. נקבע כי החלטת הוועדה המפורטת מבוססת על מסמכים מתיקו הרפואי של המבקש וניתוח המסמכים, תוך קביעה האם הם מעידים על נכות. הוועדה ציינה כי למבקש עבר רפואי משמעותי הכולל תלונות בתפקוד המיני, הטלת שתן, כאבי גב ממושכים, ובלטי דיסק במספר גבהים. בית הדין קמא פסק כי מדובר בהחלטה רפואית שאין מקום להתערב בה. עוד פסק בית דין כי אין הכרח שהעבר הרפואי יהיה אך ורק הגבלה קבועה בתנועות עמוד שדרה מותני ערב התאונה, אלא הוועדה יכולה לקבוע כי מבחינה רפואית מצבו של המבקש ערב התאונה מתאים לסעיף נכות מסוים. על פסק דינו של בית הדין האזורי, הגיש המבקש הבקשה לרשות ערעור שבפני.

4.     המבקש טען בבקשתו לרשות ערעור כי אין להפחית נכות בגין הגבלה אורטופדית עקב תלונות קודמות על פגיעות אורולוגיות. כאבי גב כשלעצמם, כך לטענת המבקש, אינם מעניקים נכות כלשהי. משכך, לא ניתן להפחית את הכאבים מנכות שניתנה בגין הגבלה בתנועה. גם בלטי דיסק אינם מעניקים נכות כלשהי. בעניינו של המבקש, כך נטען, אין מסמך המלמד על הגבלות בתנועה עובר לתאונה או על הגבלה עצבית כלשהי לפני התאונה. המבקש גרס כי מהשוואת פענוחי ה - CT שנערכו לפני התאונה ולאחריה עולה החמרה משמעותית. לפיכך, טען המבקש כי, לא ניתן להסתמך על בדיקות CT קודמות כדי לנכות נכות שניתנה בגין הגבלה בתנועה.

5.     לאחר שעיינתי בפסק בית הדין האזורי ונתתי דעתי לכלל החומר המונח בפני, ובכלל זה לטענות המבקש ולתיקו הרפואי, באת לכלל מסקנה כי אין ליתן רשות ערעור בבקשה. משלא מצאתי כי נפלה טעות בפסק דינו של בית הדין האזורי. מעיון בהחלטת הוועדה עולה כי מסקנות הוועדה מנומקות ומבוססות. הוועדה הגיעה לכלל מסקנה כי למבקש עבר רפואי משמעותי הכולל כאבי גב ממושכים, בלטי דיסק במספר גבהים, אשר להערכת הוועדה מתאימים לנכות בשיעור 10%, גם אם אין רישום על הגבלת תנועות בעבר. לא מצאתי צידוק להתערב בהחלטתה זו של הוועדה, אשר מצויה בסמכותה הרפואית. למבקש טענות מתחום הרפואה, באשר לממצאי בדיקות ה - CT. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי הוועדה נתנה דעתה למסמכי בדיקות הCT השונות ונימקה מסקנותיה. משאלו הם פני הדברים - דין הבקשה להידחות.

6.     סוף דבר - הבקשה לרשות ערעור נדחית. אין צו להוצאות.

ניתנה היום,  י' ניסן תשע"ג (21 מרץ 2013) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: